בכל תאונת דרכים, בין אם בין כלי רכב בלבד ובין אם בין כלי רכב לבן אדם – קיים סיכון (נוסף על הנזק לכלי הרכב) של פגיעה באדם. בדרך כלל נגרמת תאונת דרכים בשל רשלנותם של הנהגים, בין אם אחד מבין מעורבים בתאונה לבין עם יותר מאחד או אפילו כל המעורבים, וכאשר נגרמה או נגרמו פגיעות בבן אדם אחד או יותר, חומרת הפגיעה בנפגעים בלתי ניתנת לצפייה מראש. יש פעמים בהם היתה התנהגות הנהג או הנהגים המעורבים רשלנית ביותר, התאונה על פניה נראית קשה ביותר ואילו הפגיעות הגופניות קלות ערך – ולהיפך. ולכן כאשר מובא הנהג, או הנהגים המעורבים בתאונה לדין בשל נהיגתם הרשלנית, (בכמעט 100% של התאונות – הן נגרמות בשל התנהגות רשלנית ללא במזיד-הסחת דעת, דהיינו לא בשל כוונה מודעת לגרום לתאונה) מידת החומרה בענישתם תהא תלויה בחומרת הפגיעה שנגרמה לנפגעים. בחוק קיים דירוג של חומרת הפגיעה בגוף האדם כמפורט להלן, 1) פגיעה, 2) חבלה, 3) חבלה של ממש, 4) גרימת מוות ו- 5) הריגה. הדרגה הקלה ביותר, פגיעה בלבד, היא עצם המגע שבין גוף האדם לבין כל עצם זר כתוצאה מן הפגיעה של הרכב או האילוץ שנאלץ האדם הנפגע לעשות כדי להימנע מן המפגש עם הרכב, לדוגמה כאשר אדם רואה רכב מתקרב אליו במהירות והוא בורח ותוך כדי כך נופל ונפגע, פגיעה כזאת מספקת כדי להרשיע את הנהג בגרימת פגיעה גופנית בשל נהיגה רשלנית גם ללא כל תעודה רפואית. הדרגה השנייה: חבלה, היא כבר תוצאה של פגיעה קשה יותר שיש סימן כלשהו על גופו של הנפגע ובמקרה כזה בדרך כלל יש גם תעודה רפואית המציינת את מהות החבלה. חבלה של ממש היא כבר חבלה הנראית בבירור לעין (אלא אם כן היא חבלה פנימית) אשר מצוינת כתעודה רפואית מתאימה המפרטת את מהות הפגיעה אשר בדרך כלל יש בה כדי לגרום לפצע זב דם, לנקע או לשבר וכיו"ב פגיעות שניכר בהן שגרמו לנזק גופני חמור. גרימת מוות תיוחס לנהג אשר נהג ברשלנות רגילה וגרם לתאונת דרכים בה נהרג אדם אחד לפחות, גם אם נקבע מותו לאו דווקא במקום אלא אפילו תקופה ארוכה למדי ולאחר מכן בתנאי שאין ספק רפואי שהמוות נגרם כתוצאה מן התאונה.

באשר לדרגת החומרה הגבוהה ביותר: הריגה, במקרה כזה יואשם נהג בהריגה ולא בגרימת מוות ברשלנות, כאשר נהרג אדם אחד לפחות, כמתואר לעיל, ונקבע שנהיגתו של הנהג האחראי היתה תוך כדי רשלנות מודעת דהיינו, נהג סביר צריך להביא בחשבון שנהיגתו עלולה להביא בעקבותיה גרימת תאונה, למשל כאשר נכנס לצומת בניגוד לרמזור אדום, כאשר במודע עקף כלי רכב בדרך לא פנויה, או כאשר נכנס לצומת במהירות גבוהה מן המותר במידה רבה (למשל 60-50 ק"מ לפחות מעל למהירות המותרת)

הענישה, מדורגת, כפי שנאמר כבר לעיל, לפי דרגות החומרה הנ"ל. ולשם דוגמא בלבד נציין כי בשל גרימת פגיעה או גרימת חבלה סתמית, ניתן לפעמים גם לקבל עונש של קנס ופסילת רישיון על תנאי בלבד, ללא פסילת רישיון בפועל, לעומת זאת בגרימת חבלה של ממש קובע החוק שאם יורשע הנהג באחריות לתאונה כזאת, חייב בית המשפט לפסול בפועל את רישיון הנהיגה שלו לתקופת מינימום של 3 חודשים וזאת נוסף להטלת קנס ופסילת רישיון על תנאי. כאשר קיימות נסיבות מיוחדות שבית המשפט יציין אותו בגזר הדין כנסיבות מיוחדות, רשאי הוא לקצר את תקופת הפסילה בפועל, המינימלית.

כאשר יורשע נהג בעבירה של גרימת מוות, קיימת בחוק החובה להטיל על הנהג האחראי את עונשי המינימום המפורטים להלן: פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה שלא תפחת מ 3 שנים, וכן מאסר לתקופת מינימום של 6 חודשים אלא שלפעמים רשאי בית המשפט להמיר את המאסר בפועל בן 6 החודשים למאסר בעבודות שירות. כל זאת נוסף להטלת הקנס, לפי שיקול דעתו של בית המשפט, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה על תנאי ולעתים גם הטלת חובה על נהג לפצות את משפחת הנפגע בתשלום כפיצוי כספי. יש לציין שפרטנו רק את עונשי המינימום, במציאות בכל מקרה של גרימת מוות, נגזרים על הנאשמים השונים עונשים כבדים יותר במידה ניכרת, דהיינו: פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של בין 5 שנים ל 10 שנים, ומאסר בפועל לתקופה של בין שנה אחת ל 3 שנים מבלי כל יכולת לקבל מאסר בעבודות שירות. ואילו הקנס ו/או הפיצוי למשפחת הקרבן נעים בסכומים שמעל – 10,000 ₪.

דרגת החומרה הגבוהה ביותר, היינו, הרשעה בהריגה גוררת בעקבותיה עונשים של פסילת רישיון בפועל לתקופה של בין 20 שנה – לפסילתו לצמיתות, וכן מאסר בפועל לתקופה שבין 3 שנים ל- 15 שנים. נוסף על כל העונשים האחרים.

מן הראוי לציין, כי עונשים גבוהים יותר מן המפורט לעיל, יוטלו כאשר נפגעו באותה תאונה יותר מאדם אחד.

Categoryמאמרים